צעדים קטנים זה לא דבר פשוט במיוחד בעולם בו אנו חיים כשהכול צריך להיות מהר וגם התוצאות חיבות להיות מהירות ומשמעותיות.
להקשיב לקצב הפנימי ולפעול לפיו כשלפעמים הקצב הזה שונה מאד ממה שקורה מסביב הוא לא תהליך פשוט וגם לא קל.
אני בחורה יצירתית ולמרות שאני מאד אוהבת ליצור וזה עושה לי טוב משום מה תמיד ישנם לפכות מאה סיבות למה עדיף לדחות לאחר כך,כשיהיה יותר זמן פנוי
תמיד ישנם דברים הרבה יותר "חשובים" לעשות, צריך לנקות את הבית או להכין אוכל ולעשות קניות, משהוא ביקש עזרה עם משהו וכמובן שאף פעם אין מספיק כסף "לבזבז" על חומרים ליצירה.
החלטתי לקחת את זה בצעדים קטנים אחרי שרעיון לפסל מפסיפס התבשל אצלי בראש כמה זמן (מעל לשנה) עשיתי צעד ראשון וקניתי את תחבושות הגבס ליצירה הם שכבו אצלי כמה חודשים, אחר כך חיפשתי את הקרש המתאים ובדיוק לאחותי היה קרש שהיא מצאה ורצתה לעשות משהוא אבל בסוף החליטה שלא והוא עבר אלי.
לפני כשבועיים קניתי את שאר החומרים, כרגע עוד לא התקדמתי יותר אבל את הצעדים הראשונים כבר עשיתי יש רעיון ויש חומרים. אני מנסה לא להלחיץ את עצמי שזה לא מספיק כי זה לא גמור ושזה לוקח יותר מדי זמן ואומרת לעצמי כל הכבוד על שאת הצעדים הראשונים כבר עשיתי וכבר התקדמתי לכוון.
מזכירה לעצמי שצעד אחד קטן בכל פעם זה בהחלט מספיק בשבילי!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה